סרוסי נ' הראל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

התובעת ביטחה את רכבה אצל הנתבעת.

רכבה של התובעת עבר תאונת דרכים כאשר נהג בו חתנה שהיה באותה עת בן פחות מ- 24.

התובעת טענה כי הרכב מבוטח ועל הנתבעת לשאת בהוצאות התיקון של הרכב שלה וכן בהוצאות שנגרמו לצדדי ג' כתוצאה מהתאונה.

הנתבעת טענה כי כיוון שמדובר בנהג שגילו נמוך מ- 24, הפוליסה לא חלה ואין עליה לפצות את התובעת.

בגין אותה תאונה הוגשו נגד התובעת ו/או חתנה שנהג ברכב, 2 תביעות. האחת על ידי הבעלים של הרכב הנוסף שהיה מעורב בתאונה, והשניה על ידי חברת הביטוח של אותו רכב נוסף. חב' הביטוח תבעה את הסכומים ששילמה למבוטחה והבעלים תבע את הנזקים הנוספים שנגרמו לו ושלא כוסו על ידי חב' ביטוח. התביעות אוחדו.

הנתבעת, כאמור, סברה שאין כיסוי ביטוחי לכן היא לא הגישה כתב הגנה בשם התובעת, שנאלצה לשכור עו"ד מטעמה. התובעת, אשר סברה שעל הנתבעת לשאת בכל תוצאה שתחייב אותה לשלם בעקבות התאונה, הגישה הודעה לצד ג' נגד הנתבעת. כמו כן, התובעת הגישה תביעה שכנגד נגד הנהג ברכב הנוסף.

בבית משפט השלום נקבע כי החתן של התובעת אשם בתאונה ולפיכך התקבלו התביעות שהוגשו נגד התובעת ונגד חתנה ונדחתה התביעה שכנגד שהגישה התובעת. כמו כן, נקבע בפסק הדין כי כיוון שהחתן של התובעת, שנהג ברכב בעת התאונה, היה בן פחות מ- 24, הפוליסה לא חלה ולפיכך נדחתה ההודעה לצד ג' שהגישה התובעת נגד הנתבעת.

על פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בע"א 28658-01-12. ביהמ"ש דחה את הערעור בכל הקשור לאחריות לאירוע התאונה והשאיר את פסה"ד של בית משפט השלום בענין זה על כנו. ואולם, בקשר לכיסוי הביטוחי, קיבל בית המשפט את הערעור וקבע כי הכיסוי הביטוחי חל ולפיכך על הנתבעת לשלם את הסכומים בהם חוייבה התובעת ו/או חתנה בפסק הדין של בית משפט השלום, כולל ההוצאות שנפסקו לחובתם כמו כן בית המשפט חייב את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות בסך 1,000 ₪ בגין ניהול ההליך בבית משפט השלום ו- 1,500 ₪ בגין הערעור.

בתביעה שבפני תובעת התובעת את תשלום הנזקים שנגרמו לרכבה, לפי חוו"ד שמאי, את שכר השמאי והוצאותיה בגין בזבוז זמן, וכן סכום של 20,000 ₪ בגין הוצאות משפטיות שנאלצה להוציא עבור הדיונים בבית משפט השלום והמחוזי. לטענתה, משנקבע שהפוליסה חלה, על הנתבעת לשאת בעלות תיקון רכבה כמו כן, לפי תנאי הפוליסה על הנתבעת לשאת בהוצאות משפטיות עד לסכום של 20,000 ₪ לפיכך היא תובעת סכום זה כפיצוי נוסף, בגין ההוצאות שנאלצה להוציא על ניהול ההליכים כתוצאה מהכחשת הנתבעת את חבותה לפי הפוליסה.

הנתבעת טוענת כי הסכימה לפצות את התובעת על הנזקים ברכבה ואולם ביקשה לקבל את חשבוניות התיקון על מנת לבחון שאכן העלות היתה כפי שנקבע בחוו"ד השמאי.

באשר להוצאות המשפטיות טוענת הנתבעת כי על פי הפוליסה הייצוג המשפטי לו זכאית התובעת הוא בהליכים פליליים של כתב אישום ולא בהליכים אזרחיים של תביעה בגין הנזקים. הנתבעת טוענת כי "הליכים משפטיים" מוגדרים בפוליסה כך:

"הליכים בהם מוגש כתב אישום על ידי מדינת ישראל

או מטעמה, לרבות בקשות מינהליות לשלילת רישיון נהיגה ולהשבתתו, למעט אישומים להם ברירת קנס".

בנוסף טוענת הנתבעת כי ביהמ"ש המחוזי בפסק הדין בערעור כבר פסק את ההוצאות המגיעות לתובעת וכל תוספת על הוצאות אילו הינן למעשה חריגה מקביעת ביהמ"ש המחוזי. הנתבעת טוענת כי לו סברה התובעת שההוצאות שנקבעו לא משקפות נכונה את ההוצאות שהיו לה היה עליה להגיש ערעור.

בישיבה שהתקיימה בפני היום התברר כי הרכב טרם תוקן לפיכך הוסכם על הצדדים שהרכב יתוקן במוסך הסדר או מוסך אחר והנתבעת תישא בהוצאות התיקון בניכוי השתתפות עצמית לפי הוראות הפוליסה. הסכמה זו קיבלה תוקף של החלטה.

באשר להוצאות, כיוון שמדובר בשאלה משפטית סיכמו הצדדים את טענותיהם.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים באתי למסקנה כי אמנם, "הליכים משפטיים" לפי הפוליסה משמעותם הליכים פליליים של כתב אישום וכדומה, ואולם, אין ספק כי הטעות של הנתבעת (שאמנם אושרה בבית משפט השלום אך נהדפה בערעור) לפיה הפוליסה לא חלה, גרמה לתובעת צורך ליטול ייצוג משפטי מצידה, ייצוג שהיה ניתן לה אילו היתה הנתבעת מסכימה מלכתחילה שהפוליסה חלה. בנסיבות אילו יש מקום להורות על פיצוי התובעת. ואולם, התובעת לא צרפה לתביעתה ראיה כלשהי באשר לסכומים ששילמה עבור הייצוג המשפטי. לא צורפו קבלות ששולמו לעו"ד. מאידך, ברור שיעוץ משפטי שכלל גם 2 תביעות שאוחדו בבית משפט שלום וגם ערעור כרוך בהוצאה כספית. כאמור, הוצאה כספית זו היתה נמנעת מהתובעת אילו היתה הנתבעת מחליטה ליצגה מלכתחילה כפי שעושה הנתבעת לכל מבוטחיה, כאשר היא אינה חולקת על תוקפה של הפוליסה.

בקביעת הפיצוי יש להתחשב גם בסכומים שנקבעו לטובת התובעת כהוצאות בבית המשפט המחוזי אשר קבע כי ההוצאות שהוטלו עליה בבית משפט שלום יחולו על הנתבעת בצירוף 1,000 ₪ וכן סך נוסף של 1,500 ₪ בגין הערעור. לא ניתן לראות בקביעה זו כסכום היחיד שמגיע לתובעת, שכן, ביהמ"ש המחוזי לא התייחס לשאלה שהועלתה בהליך זה.

בהתחשב בכל האמור אני קובע כי בנוסף לתיקון הרכב כפי שהוסכם בין הצדדים ובנוסף לסכומי ההוצאות שנפסקו לתובעת בהליך הערעור, תשלום הנתבעת לתובעת סך נוסף של 4,500 ₪ כ- 4,000 ₪ שכ"ט וכ- 500 ₪ שכ"ט שמאי וכן תשלם הוצאות הליך זה וכן שכ"ט עו"ד בהליך זה בסך 1,000 ₪.